אחד המיסים שמידי חודש (או בפועל מידי חודשיים) שנדרשים לשלם האזרחים בארץ הינו הארנונה. בניגוד לרוב המיסים שהינם מיסים שמיועדים עבור הכנסות המדינה, הארנונה הינה מס שמיועד להיכנס לקופת העירייה. לא ברור כיום מהו מקור השם ארנונה, יש האומרים כי מדובר על מילה בארמית שמשמעותה מס יבול, בעוד יש כאלו שטוענים כי מדובר על מילה בארמית שהפירוש שלה בעברית הינו מס יבול.
כל עירייה ראשית לגבות את הארנונה שלהם בהתאם לכמה קריטריונים. ראשית, את הארנונה משלמים על סוג הנכס שבו עושים שימוש: אם מדובר על נכס שמיועד למגורים, לתעשייה, משרדים וכדומה. כמובן, שהמחירים לכל מטר יהיו שונים במקרה שכזה. כמו כן, העירייה יכולה לשנות את גובה הארנונה בהתאם למיקום של הנכס האם מדובר באזור תעשייה יוקרתי, או באזור מסחר מבוקש או שמדובר על שכונות ששם חיים לרוב אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
בארץ, החלה להיגבות הארנונה בשנות ה-30' עוד בזמן המנדט הבריטי כאשר נכתבה פקודת העיריות שבפועל הינה רלוונטית עד היום. מידי שנה, הרשויות המקומיות מאשרות את צו הארנונה והוא חייב לעבור את אישורה של מועצת העיר ולאחר מכן גם את אישורו של משרד הפנים. כל צו ארנונה של עירייה אחת יכול להיות מאוד שונה מזו של עירייה אחרת ולכן ניתן לראות כי מועצות או עיריות מסוימות מנסות להעביר לשטחן חברות גדולות ועסקים באמצעות צו ארנונה שבו תעריפי הארנונה נמוכים יחסית וכך כל חברה או עסק יכולים לחסוך עשרות אלפי שקלים בשנה אם לא יותר.
לשיטת החישוב של הארנונה יש מספר קריטריונים כדוגמת שיטת ברוטו ברוטו המחשבת את כל השטחים שמכסים את הנכס לרבות קירות משותפים. קיימת גם שיטת הנטו נטו שהינה שיטה שבה נמדד הנכס אך ורק בהתאם לשטח הפנימי ללא קירות חיצוניים וללא קירות משותפים או שטחים משותפים כאלו ואחרים. שיטת הברוטו היא שיטה שבה מחשבים אך ורק את שטח הנכס אך ללא שטחים משותפים וכן גם יש את שיטת הנטו שבה מחשבים את השטח ללא קירות חיצוניים אך עם קירות פנימיים.
כמובן, שהארנונה לא יכולה להתעלם ממצוקות של אזרחים ממעמד סוציו אקונומי נמוך, ולכן לכל עירייה יש את וועדת ההנחות שלה אולם יש כללים אחידים לקביעת הנחות. כך לדוגמא, קשישים אנשים בעלי מוגבלויות או אנשים ממעמד סוציו אקונומי קשה שידם אינם משגת זוכים להנחות משמעותיות בארנונה או אף לפטור מלא במידת הצורך.