תאונות הדרכים והחוק

אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם המערבי בכלל ובמדינת ישראל בפרט הינן תאונות הדרכים. עבור לא מעט אנשים, מדובר פשוט עבור עוד הודעה ברדיו או כתבה בעיתון שמתארת את התאונה המחרידה וגרמה לפציעתם או למותם של אנשים. כמובן, שהמחשבה "שלי זה לא יקרה" היא מאוד מסוכנת, שכן זה עשוי לקרות בכל נסיעה גם בתוך העיר.

הרבה לא יודעים זאת, אך לנושא של תאונות דרכים בארץ יש חקיקה שלמה שעליה עמלו המחוקקים לאורך השנים ורוב החקיקה בנושא באה בעיקר להגדיל את המניעה של תאונות הדרכים בארץ. אם לפני כמה עשורין זאת הייתה מכה של ממש ומידי שנה בממוצע נהרגו כמעט 400 או 500 איש מידי שנה בתאונות דרכים, כיום הודות לחקיקה הרלוונטית המספר הזה ירד באופן דרמטי למספרים נמוכים יותר (כמובן שלא החקיקה לבדה יכולה לסייע במניעת תאונות דרכים).

אחד החוקים העיקריים שנחקקו בתחום התאונות בדרכים הינו חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים שנועד להבטיח שכל מי שנפגע בתאונת דרכים יפוצה וחובת הפיצוי הינה על הנהג הגורם את הנזק וכן כך גם חובת הביטוח המוטלת על כל מי שמעורב בתאונה כלפי הנפגעים.

במסגרת החוק נקבע גם רף הפיצוי המקסימאלי בגין הנזק שנגרם לנפגעים בתאונה, שמחושב במספר נוסחאות לרבות אובדן כושר עבודה למשל. כמובן שיש מקרים חריגים שמגיעים לבית המשפט העליון וזה האחרון קובע תקדימים באשר לגובה הפיצויים.

חשוב לציין, כי החוק מאפשר גם לאנשים שנפגעו בתאונות דרכים ואינם מבוטחים לקבל פיצויים לאור האירוע שעברו ובמצבים מסוימים יש אבסורד בכך שאין תקרה על הפיצויים שמגיעים להם לעומת אנשים מבוטחים כך שהם יכולים לקבל סכום גבוהה יותר בפיצויים מאשר אם הם היו מבוטחים בזמן ההתרחשות של התאונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.